ציוני דרך בהתהוות בית ספר "הוורד" לאוריתמיה בהרדוף
המקום: יירנה, מכללה אנתרופוסופית בשבדיה הזמן: ערב חג המולד 1985
הכשרת אוריתמיה היא הכשרה האורכת מספר שנים. בהיותה אמנות תנועה, היא זקוקה למרחב מתאים. כבר בשלב מוקדם מאוד של לימודינו הבנו כי בהרדוף אין עדיין מרחב בו נוכל לעבוד עם שובנו לארץ. המפגש עם ארנה, לכן, היה אות בעבורנו להתחיל לפעול למען יצירת מרחב בו תוכל האוריתמיה להתממש.
אנחנו פונים לארנה בבקשה לתכנן לנו מבנה שיוכל לשמש למטרה זו עם שובנו להרדוף - ביתנו וקהילתנו, עם תום הלימודים. ארנה מזמין אותנו לביקור ביירנה, הידועה גם במשרד הארכיטקטים הייחודי שלה ובאופי המיוחד של המבנים המשמשים את צרכי הקהילה (ראו תמונות).
אנו מגיעים לשטוקהולם בערב חג המולד. שלג כבד מכסה את האדמה, את הבתים, את הרחובות. ארנה הביט אל תוך הדלת האחורית של האוטובוס שהביא אותנו משדה התעופה, ראשו חשוף תחת פתיתי השלג הכבד, זיהה אותנו מיד על אף שלא הכירנו, וקיבל את פנינו בשמחה ובמאור פנים.
בשבוע בו שהינו ביירנה, בלב החורף כשבחוץ 15 מעלות מתחת לאפס, היכרנו מקום מופלא ומיוחד. אך ארנה, בהבינו את בקשתנו ועקב היותו מתכנן גנים בוטניים ולא אדריכל, הפנה אותנו לידידו הקרוב ושותפו במיזמים שונים – רקס ראאב, אדריכל אנגלי אנתרופוסוף, בעל שם וניסיון רב, שחי באזור שטוטגרט.
זו הייתה התחנה הבאה להגשמת מטרתנו: הקמת בית לאמנות האוריתמיה בהרדוף, תחנה אליה הגענו רק מספר חודשים מאוחר יותר.