ציוני דרך בהתהוות בית ספר "הוורד" לאוריתמיה בהרדוף
הפרק הקודם הסתיים בתיאור ביקורם של רקס וגרטה בהרדוף. רקס ראאב נהג לקחת על עצמו מיזמים שנגעו בליבו, וכעת היה מלא התלהבות להתחיל ליצור את המבנה עבור האוריתמיה. הוא היה אדם חרוץ ואינטנסיבי ועוד בעת שהותו עמנו כאן, בהרדוף, החל לרשום רישומים ראשוניים למבנה. לא היה לנו שמץ מושג כיצד נשיג את המשאבים לבנייה, ידענו רק כי זו משימה שעלינו להגשים וכי ימים יגידו איך וכיצד ייפול דבר.
הרדוף של אותם ימים הייתה קהילה צעירה ויחסית קטנה. הקמת מבנה בעל ממדים שכאלה נתפס כמשהו השייך לעתיד רחוק מאוד, אם בכלל... אך אנו, מתוך התנסותנו בהכשרה באירופה, ידענו למה אנו שואפים ולשם חתרנו.
אנחנו חווינו את המשימה שלנו כקשורה לכל מה שביקש אז לצמוח ולהתפתח בדרך להקמת קהילה המגשימה אנתרופוסופיה. ידענו גם, שיוזמה כשלנו עשויה לקרום עור וגידים באופן מאוד איטי והדרגתי. הצענו שהמבנה שיקום, הגם שמתוכנן ומעוצב עבור האוריתמיה, יהיה בשלבים הראשונים בית שיוכל לענות על כלל הצרכים באותם ימים, שנזקקו אף הם למרחב גדול והולם – מפגשים, התכנסויות, חגים, הצגות של ילדי בית הספר שהחל לקום אז ואמנויות נוספות שהחלו לצמוח.
רקס הציע לתכנן מבנה המורכב משני מרחבים הבנויים בהפרש גבהים, היכולים לשמש ביומיום כשתי כיתות לימוד ולהפוך בעת הצורך לאולם עם במה ויציע לצופים. קיבלנו את הצעתו ויצאנו לדרך.
